אם מתבוננים היטב רואים…
מרוץ החיים לא רק מתיש, הוא גם דוחף אותנו לפעול על "אוטומט", לחפש תשובות מיידיות, פתרונות בזק ולעשות המון טעויות הנוגעות להיעדר תשומת לב לפרטים. שינוי עמוק בהורות מתחיל דווקא כשאנחנו מנסים לעצור, כי אם מתבוננים היטב רואים את מה שהמרוץ מסתיר מאיתנו (הגדילו את התמונה שנתפסה על ידי ידידה, סימון, ברגע של עצירה).
העצירה כפעולה אקטיבית של גילוי-
העצירה בהורות אינה שתיקה פסיבית של חוסר אונים, אלא יצירה אקטיבית של "רגע של שקט". כשאנחנו בוחרים לעצור את הזמן, לצלם ולתעד את הרגע, אנחנו מצליחים להתבונן, לחפש את המידע שמתחת, ליד, לפני ואחרי. ולנצור רגע של הבנה על מי שעומד מולנו, ובמקרה הזה- הילדים שלנו.
לכן, אני מזמינה הורים ל"עצירה אקטיבית".
הדרך להפוך את העצירה הזו לגילוי ממשי עוברת דרך כלי מקצועי ופשוט: התצפית.
התצפית היא למעשה היישום המעשי של אותה עצירה. היא מאפשרת לנו להפוך את השקט למידע מכוון, שיטתי ומאורגן על התנהגות הילד שלנו ועל הסביבה שלו.
למה תצפית? המעבר מ"יודעי כל" ל"לומדים"-
התצפית היא הכלי המרכזי שמאפשר ליישם את המוטו שמלווה אותי שנים: "מכל ילדיי השכלתי". היא מאפשרת לנו להניח לרגע את "הפנטזיה ההורית"- אותם חלומות ותפיסות מוקדמות על איך הילד שלנו ״צריך״ להיות ולפגוש את המציאות כפי שהיא.
במקום להיות המומחים שיש להם את כל התשובות, התצפית הופכת אותנו ללומדים סקרנים ששואלים: מה אני יכולה ללמוד על הילד שלי ומהילד שלי ברגע הזה?
מדריך מעשי: איך מבצעים תצפית אקטיבית בפועל?
כדי שהתצפית תהיה יעילה ותוביל לגילוי, עלינו לתכנן אותה מראש ולהגדיר את מטרתה.
בחירת מוקד התצפית – על מה נרצה להתבונן?
לפני שמתחילים, עלינו להחליט במה אנחנו ממקדים את המבט שלנו. הבחירה במוקד התצפית תלויה לרוב בסיטואציה שמעסיקה אותנו בבית במיוחד:
• תצפית ממוקדת אירוע או התנהגות – כאן נבחר להתמקד בהתנהגות ספציפית שמעוררת קושי. לדוגמה, אם הילד מגיב בנפיצות סביב הכנת שיעורי בית, נמקד את התצפית שלנו סביב האירוע הזה ונתעלם מאירועים אחרים בזמן התצפית.
• תצפית ממוקדת זמן – לעיתים הקושי אינו סביב אירוע ספציפי אלא סביב זמן מסוים ביום. לדוגמה, אם הילד שלנו באי־שקט בשעות הצהריים, נחליט לצפות בו במשך כמה ימים סביב השעה שבה הוא מביע אי־שקט, למשל בין 14:00 ל-14:30, כדי ללמוד כיצד הוא מתנהל בפרק הזמן הזה.
• מיקוד ביחיד או בקבוצה – ניתן לבחור להתבונן בילד לבדו או באינטראקציה שלו עם אחיו, איתנו או בזמן משחק עם חבר.
אחרי שבחרנו למה להפנות את הקשב שלנו, קחו דף ורשמו: מה אתם רואים? מה אתם שומעים?
התצפית צריכה להתמקד בתיאור עובדתי ולא בפרשנות המיידית שלנו.
השתמשו במילות תיאור ותעדו פעולות: הוא הלך, הוא צעק, שתה מים וכדומה.
הימנעו ממילות שיפוט או פירוש כמו: הוא מפונק, מעצבן, חסר סבלנות, חכם, כיוון שהן סובייקטיביות ומבוססות על הפנטזיה ההורית או הערכים שלנו, ולא בהכרח על המציאות של הילד.
החלק הלא מילולי
תצפית מעמיקה כוללת רישום של שפת גוף, הבעות פנים וטון הדיבור. הפרטים הקטנים האלה הם המפתח להבנת המצב הרגשי של הילד מעבר למילים שנאמרות.
"לפני ואחרי"
הרישום הוא ביטוי כתוב שמוציא את הדברים מחשיבה סוערת אל הנייר. תעדו מה קרה רגע לפני שהתחילה ההתנהגות המאתגרת ומה קרה אחריה.
העצירה לצורך רישום מאפשרת למידע לעבור למודעות שלנו ומונעת מאיתנו להגיב על אוטומט.
הגילוי: לראות את הילד כ"אחד מאחד"
כשאנחנו עוצרים ומתבוננים היטב, אנחנו מגלים את מה שה"מרוץ" הסתיר. אנחנו מגלים שהתנהגות שנראתה לנו כמו "דווקא" הייתה בכלל ביטוי לצורך בסיסי – עייפות, רעב או כמיהה לקרבה.
התצפית מאפשרת לנו להעניק לכל ילד התבוננות פרטנית שהוא זקוק לה ולהצליח לראות אותו כאחד מאחד.
הרגע הזה, שבו התיאורים היבשים שרשמנו הופכים להבנה עמוקה, הוא תגלית מופלאה. זוהי הנקודה שבה אנחנו מפסיקים להיות המומחים שיודעים הכול והופכים ללומדים.
במקום לנסות "לתקן את הילד" כדי שיתאים לפנטזיה ההורית (ארחיב עליה במאמר נוסף) שגיבשנו לעצמנו, אנחנו זוכים לפגוש את הילד הממשי, החי ונושם, שנמצא מולנו.
התגלית הזאת מאפשרת לנו להכיר את הילד באמת, להכיר את כל החלקים בו מתוך סקרנות ועצירה. הרגע הזה, שבו אנחנו מבינים שהילדים שלנו הם המורים הכי טובים עבורנו כדי להבין את הצרכים, הרצונות, הרגשות וההתנהגויות שלהם, הוא מתנה מופלאה להורות.
אנחנו מגלים שלילדים שלנו יש רצונות וצרכים ייחודיים כשאנחנו משחררים שיפוטיות ומאמצים את הפליאה שבגילוי. אנחנו מצליחים ליצור מערכת יחסים המבוססת על בירור משותף ונוכחות אוהבת ללא תנאים.
בכל פעם שאנחנו בוחרים בתצפית אקטיבית, אנחנו בעצם שואלים את עצמנו: "מה הילד שלי בא ללמד אותי היום?"
התשובה לשאלה הזאת היא המתכון לצמיחה משותפת, יחסים של הקשבה לצרכים ומרחב להיות מי שהם ולא מי שמצפים מהם להיות.
אני מזמינה אתכם לנצור את רגעי הגילוי הללו, ותופתעו לגלות שמאחורי כל התנהגות מסתתר סיפור שרק מחכה שתעצרו ותקשיבו לו.
איך אני יודעת שזה עובד?
התצפית היא כלי שאנחנו משתמשים בו במערכות החינוך כדי להתאים צרכים לילדים. אני מלמדת את הכלי הזה כבר מספר שנים נשות מקצוע בגיל הרך ועם הניסיון אני מבינה שהוא הכלי שנותן הכי הרבה מידע לדרך לבניית תכנית עבודה מותאמת לכל ילד וילדה.
את הכלי אימצתי לעצמי, עם או בלי רישום, ואני מקפידה על "עצירה אקטיבית" יזומה באופן תיאורי ואובייקטיבי. הרגעים האלה הם הרגעים של "מכל ילדיי השכלתי" והיום בקליניקה שלי בהדרכות הורים אני מלמדת הורים את כלי התצפית בהתאמה, התגליות על ילדיהם הופכות לרגעי שיא בתהליך ולהתרגשות גדולה.